ריאליטי שיפוצים – רואים כבר את הסוף ואת ההתחלה...

השבוע ביקרתי שוב בפרוייקט השיפוצים של "מרחב נשימה" במבוא בית"ר, והחיוך לא ירד לי מהפנים לכל אורך הביקור...

המילים דלות לתאר איך מרגישים כשיוצרים יש מאין... לכן אתן לתמונות לדבר במקומי ולמילים של יניב, בעל העסק שלקח על כתפיו את האחריות ובמו ידיו משפץ את המרחב ופשוט עושה קסמים והופך את התוכנית שגיבשנו ביחד למציאות שעולה על כל דמיון.. כל הכבוד על המימוש המדהים ותודה ענקית על שיתוף הפעולה והאמון של יניב ואחותו ענת בי ובשיטת הפנג שווי. 

"כמה מלים על התהליך שאנחנו עוברים עם שרונה ושיטת הפנג שווי.

בהתחלה כשהכרנו את שרונה והתחלנו לעבוד איתה, היינו די סקפטים לגבי הדרך שלה וכל העסק הזה נראה לנו מוזר. עם זאת התחברנו אליה כמעט מהרגע הראשון.

הגענו אליה כשאנו יודעים פחות או יותר מה אנחנו רוצים, אבל לא ידענו איך המקום ייראה.
לרשותנו עמד מבנה של 100ממ"ר, והיינו צריכים להכניס בו שני חדרי מלח של 24 ממ"ר ביחד, שני חדרי טיפולים, לובי כניסה + סלון וסטודיו ליוגה.

זה היה אתגר ושרונה הצליחה להכניס את כל מה שרצינו למרחב הזה. שרונה הגישה לנו שתי תוכניות אפשריות ובחרנו אחת. אני חושב שמאותו הרגע נתנו את אמוננו בשרונה והתמסרנו אליה.
היו דברים שהיא התעקשה עליהם, שבעניי נראו מיותרים וחסרי חשיבות, כמו הגג האדום למשל, אבל הסתבר שהיא צדקה.
בהתחלה מיקמנו את החללים, לאחר מכן חשבנו איך לבנות אותם, התעוררו כל מיני בעיות וקשיים וביחד עם שרונה פתרנו את הבעיות. תוך כדי זה התחלנו לחשוב על החומרים שאנו רוצים להשתמש והעיצוב של המקום, איזו ריצפה, כל הנושא של צבע, תאורה, עיצוב פנים, דלפק, מעקות ועוד.

המקום התחיל בהדרגה לקבל צורה וצבע, דבר שבתחילה היה קשה להאמין בו משום שבמקור המקום היה מחסן אספקה של אוכל של תרנגולות ולאחר מכן שימש מחסן של המושב. אנשי המושב שבאים לבקר לא מאמינים למה הפך המקום הזה שבו הם סחבו שקים של עשרות קילוגרמים של זרעים על הגב.

כשהפנים קיבל צורה,  יצאנו החוצה והתחלנו לטפל בכל החוץ. שביל כניסה, חצר קדמית, ערוגות, חצר אחורית וכל שאר הדברים. היו רגעים "שחשבנו פאנג שואי" עוד לפני ששרונה אמרה לנו אותם, זה היה די משעשע.

התהליך בעיצומו הוא כמו פאזל, כשבהתחלה אתה לא מוצא את ידך ורגלך ולאט לאט חלק אחד מתחבר לחלק אחר ופתאום מתקבלת צורה ולפתע מתגלה תמונה. זה יפה ומרתק.

אני מרגיש בר מזל ששותפים להקמה של מרחב נשימה (זה השם של המקום) אנשים טובים. שרונה אחת מהם שהעבודה איתה מפרה ומקצועית, כייפית ונעימה, תומכת ומפרגנת.

אנחנו מקווים לפתוח את המקום בשבועיים הקרובים".

יניב

 להזכירכם כיצד נראה המבנה לפני... חסכתי מכם את העזובה וההזנחה שהייתה בפנים..

  החזית החדשה אחרי, שימו לב לרחבה המעוגלת ולמדרגות שמניעות את הצ'י בהרמוניה אל עבר הפתח ולא בהתקפה של קו ישר..

החזית האחורית, פינת הזולה אל מול נוף הרי ירושלים..



 מבט אל הפנים, המבואה המרווחת ודלפק הקבלה שכולו עשוי מלח.. הפסיפס המעוגל יוצר "כיכר" אנרגטית שמניעה את הצ'י בצורה הרמונית במרחב. לאן שהעין הולכת, המודעות נמצאת והפעולה מתבצעת...



מבט נוסף אל המבואה והמדרגות המפוסלות המובילות אל קומת היוגה והמדיטציה





שולחן הקבלה המזמין וקיר המלח שעשוי כולו מגושי מלח שנכרו ממעמקי האדמה...



מתחם ליוגה ומדיטציה, משקיף לשמיים ואל עבר הרי ירושלים...




עץ התקווה, נקלט ומלבלב כסמל וחזון לעתיד המבנה שקיבל גורל חדש ופוטנציאל מחודש למימוש... כולי תקווה שהבשורה שצמד האחים מביא עמו תאיר לאזור כולו, תעמיק שורש ותלבלב כמו העץ!



לסיום, אני קוראת ספר מעורר השראה בשם "סין סין מינג – ספר הלא כלום",
את הקטע הבא אני רוצה לחלוק איתכם: "בעייתו של האדם המחפש אחר האמת היא, איך להפסיק את מעגל הקסמים של החשיבה, ובכל זאת להיות מודע. כיוון שגם טיפשים אינם חושבים, אבל הם חסרי מודעות...מודעות בצירוף פעולה מביאות אותך לאמת. ולא רק אותך – אתה תיצור מצב  שבו יגיעו לאמת גם אחרים. אתה תהפוך לסביבה, לאקלים שבו יתחילו לקרות דברים..."

 תודה לכם על שאתם מאפשרים לי להעביר את האור הלאה,

 שבוע נפלא!

 באהבה,

 שרונה